דניה רוטנברג

(These words remain the intellectual property of their author and may not be quoted or reproduced without authorization.)

כאשר מדברים על יעקב ומלאכי אלוהים, אנחנו בדרך כלל חושבים על שני ארועים. חלום הסולם והשר עם ×””איש’ .

בודי, הפגישות האלה חשובות מאוד, אבל לפי דעתי יש עד התנגשות משמעותית לא פחותה מאלה.
בסוף פרשת “ויצא”, נמצואות המילים הבאות…

“ויעקוב הלך לדרכו ויפגעו-בו מלאכי אלוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם, “מחנה אלוהים ×–×”” ויקרא שם המקום ההוא “מחנים”

כדי להסביר את החשיבות של ×–×”, אני צריכה לגנוב קצת מהפרשה הבאה. הפסוק אחרי הפסוקים שלנו מתחיל את פרשת “וישלח”. שנאמר, ‘וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום.’

בדרך הפשט, יעקב שלח שליחים, בני אדם, לדבר עם עשו, לתת לו מתנות ולפייס אותו. אבל סמיכות הפרשיות פה חזקה מאוד; זה לא רק צירוף מיקרים. הזוהר מצטט את הפסוק הראשון שלנו––’ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים’ והמשיך: ’והכא כיון דאשתזיב מניה דלבן והיא אתפרש מניה כדין אזדווגת עמיה שכינתא ואתו משריין קדושין לסחורא ליה ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו.’

במילים אחרות: פה, כאשר יעקב יצא מיד לבן, השכינה באה אליו ומשרתים קדישום היו סביבו––והם היו אותם המלאכים שהוא שלח לעשו.

לפי ההבנה הזאת, יעקב לא רק קבל מלאכים, הוא גם נתן אותם. ולפי דעתי, ברגע הזה מתרחש עקר השינוי שהוא עובר.

אבל לפני ×–×”, נחזור להתחלת ’ויצא’: אחרי יעקב גנב את הברכה מאחיו וברח לנפשו, הוא חלם חלום אל מלאכי אלוהים שגרם לו לומר: ’אכן יש ×”’ במקום ×”×–×” ואנוכי לא ידעתי.’כמה עמוק! איזה כבוד! אבל אנחנו לומדים פה שנסיונות מיסטיים אינם מספיקים. האמונה שלו עדיין חלשה ולא בשלה.

עבור יעקב ברגע ×”×–×”, הכל עדיין מותנה: ’אם ×”’ אלוהים עמדי, ושמרני בדרך ×”×–×” אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי…’ אם הוא עושה עבורי את הכל.’
OK, ,
בסדר
’והיה ×”’ לי לאלוהים

הוא זכה בראיית השם והוא רק רוצה לדעת מה עוד הוא יכול לקבל. בלי ספק, אחרי הפגישה הזאת, הוא עדיין אותו האיש, הרמאי שיודע איך לקחת.

יעקב לא יוצא מן הכלל––המון אנשים דואגים רק לרגשות הרוחניים שלהם, ולרוב הם––אנחנו––לא רואים שלמרות שכל הזמן עוסקים ‘בחיים הרוחניים’שלנו ,אין שינוי אמיתי בפנים.
ליפעמים, אנחנו צריכים עזרה. בסיפור שלנו, לבן רץ אחרי יעקב כאשר הוא ברח בפעם השניה בפרשתינו. הם מדברים, ובסוף כרתו ברית. היה תיקון ביניהם. אני מאמינה שזאת היתה נקודת–המיפנה.

לפני זה, יעקב לא יצר קשר בין הנסיונות המיסטיים ובין היחסים עם אחרים. בהמשך הבנתו יותר מתוחכמת. המלאכים בפעם השניה לא ירדו מן השמים באופן דרמטי ורחוק מהחיים שלו. אלא, הם באו דרך מחנה––החיים הרוחניים פה משתקפים במצאיות שלו. הזוהר אמר שהיו מלאכים ממש סביב––לא היה לאן לברוח. פה יעקוב התחיל להבין שחײם עבודת השם צריכים לנגוע בכל חלק וחלק של עולמו. זה קשה מאוד, ולא נוח.

כאשר יעקוב שלח מלאכים לאחיו, הוא הסתכן.
הוא מבקש למצוא ’חן בעיני’ אחיו. הוא נפתח , והוא לא היה בטוח אם הוא יקבל מה שהוא רצה.

יש סכנה בבקשות אהבה, בבקשות יחסים––ולא רק כי יש אפשרות של סירוב. יש עוד סכנה: אפשרות של הצלחה.

כאשר יעקב שלח מלאכים––וכאשר עשו החזיר אותם בתשובה––יעקב היה צריך להיתמודד עם אינטימיות. הוא היה צריך להיות נוכח באופן מלא. בלי תנאי, בלי הסתר. די עם ההתחפשות. כאשר הוא עבר ממונולוג לדיאלוג ,הוא כבר לא יכול לקבוע את התוצאה. זאת אמונה בוגרת––גילוי ואחריות, לארילך יחסים עם בני אדם כמו שהו מאריך עת הקשר שלו עם האלוהות. אחרי שהוא הבין את זה, הוא מוכן לשרות אם אלוהים כמו שותף, ולקבל שם חדש שממנו ייוצר עם.

חדש טוב.

Share This